עם התפתחות הטכנולוגיה, רובוטים מתחילים לבצע עבודה מורכבת יותר ויותר. עבודות אלו מחייבות לעיתים את הצוות להתערב בכל עת, כך שבטיחות האינטראקציה בין אדם למחשב היא נושא מכריע במקרה זה. כדי להבטיח בטיחות, הבקר צריך לזהות האם יש התנגשות בין הרובוט לצוות בזמן אמת, ולוודא שהצוות לא ייפצע בהתנגשות באמצעות אסטרטגיית הבקרה. כיום, רוב זיהוי כוח ההתנגשות או ההתנגשות מושג על ידי הוספת חיישנים חיצוניים.
ישנן מספר דרכים לזהות התנגשויות. חיישן כוח שורש כף היד משמש לזיהוי התנגשויות: הוא יכול לזהות במדויק את כוח ההתנגשות בקצה אחיזת היד, אך אינו יכול לזהות התנגשויות בחלקים אחרים של הרובוט. היקף הגילוי מוגבל. בדרך כלל, הוא משמש לזיהוי כוח ההתנגשות בקצה אחיזת היד, כגון כוח שחיקה, כוח הרכבה וכו'. עור נתפס משמש לזיהוי התנגשויות. על ידי כיסוי העור התפיסה על כל גופו של הרובוט, ניתן לזהות התנגשויות בכל חלק. עם זאת, החסרונות הם שהחיווט מורכב יחסית, ויכולת האנטי-הפרעות ירודה. בתהליך כולו, המעבד גם הגדיל את כמות החישובים לזיהוי התנגשויות באמצעות זרם המנוע או מומנט המשוב: זוהי ערכת התנגשות בשימוש נרחב ברובוטים תעשייתיים שונים, ואין צורך בחיישנים נוספים. היתרון הוא שטווח הזיהוי יכול לכסות את כל פני הרובוט.